<h1>רבינו יהודה אלמדארי — גיטין</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[גיטין ס"ה ע"א] הגיעו לעונת נדרים, שנת שלש עשרה לקטן, דתנן במסכת נדה בן שתים עשרה שנה ויום אחד נדריו נבדקין אם יודע לשם מי נדר ולשם מי הקדיש נדרו נדר והקדשו הקדש. וכנגדו בקטנה, שנה אחת לפני נערותה נדריה נבדקין כדתנן בת י"א שנה ויום אחד נדריה נבדקין ואם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה נדרה נדר והקדשה הקדש. חולצת, אם הביאה סימנין ולא אמרינן שומא נינהו אבל קודם הזמן קטנה היא ואין סימניה סימנין ואינה חולצת כך פירש ר"ש, ותימה דהא רבא גופיה פסיק הלכתא בפרק יוצא דופן תוך זמן כלפני זמן ואמרינן נמי התם גבי קטנה שהגיעה לכלל שנותיה כי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה ומפרש רב שמואל דכנגדו בקטנה לאו שהגיעה לעונת נדרים קאמר אלא בת שתים עשרה שנה ויום אחד דהיא הגעת נדרים של קטן דכנגדו באשה גדולה היא, ואין הלשון משמע כן וגרסת התלמוד שלנו הגיעו לעונת הנדרים קטן בן שלש עשרה שנה ויום אחד וקטנה בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריהם נדר והקדישן הקדש פי' ואין צריך לבדקן אם יודעין לשם מי נדרו ולשם מי הקדישו אלא נדריהן קיימין אבל פחות מזה נדריהן והקדשן נבדקין וכנגדו בקטנה חולצת דגדולה היא וכגון שהביאה סימנין ולא אמרינן שומא נינהו אבל בפחות מזה הוו להו שומא ואיש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש ואינה חולצת, ורבב"מ ז"ל פי' וכנגדו בקטנה חולצת קטנה מבת י"א שנה ויום אחד אם השיאוה אמה או אחיה ומת בעלה ולא רצתה היבם לא סגי לה במיאון בבעלה הראשון אלא חולצת.
<h2>דף כה:</h2>
[גיטין מ"א ע"ב] גמ'. ר' אומר קנה, והוי חציו בן חורין. מחלוקת בשטר, דר' סבר והפדה לא נפדתה או חפשה לא ניתן לה מקיש שטר לכסף מה כסף בין כולו בין חציו אף שטר נמי בין כולו בין חציו פי' והפדה לא נפדתה גבי שפחה חרופה כתיב דאיכא מאן דדריש לה בפדויה ואינה פדויה בגמ' ובמסכת כריתות חציה שפחה וחציה בת חורין וסתם פדייה בכסף ובשוה כסף חופשה לא ניתן לה היינו שטר, ורבנן גמרי לה לה מאשה מה אשה לחציה לא אף עבד לחציו לא. אבל בכסף דברי הכל קנה, פי' דיליף משפחה חרופה דכתיב בה והפדה לא נפדתה דהיינו חציה שפחה וחציה בת חורין וסתם פדיה בכסף ומתני' דקתני מי שחציו עבד וחציו בן חורין בכסף.
[גיטין כ"ג ע"ב] אין העבד נעשה שליח, עבד של כל אדם אינו נעשה שליח לאשה בעלמא לקבל גט מיד בעלה ותהא מגורשת בקבלתו והוא הדין נמי דאינו נעשה שליח להולכה דחד טעמא הוא. עבר וקיבל, העבד. וכהנת הות, אשת כהן. נראים דברים שהעבד מקבל גט, שחרור לחברו. מיד רבו של חברו, שאינו רבו שלו דכיון דעבד איתיה בתורת שחרור שליחא נמי מצי למהוי. אבל לא מיד רבו שלו, אם שניהם של איש אחד דיד עבד כיד רבו דמיא וכשמסרו בידו לא יצא גט מרשותו דדמי כאלו מונח בתיבתו ואע"ג דעבד מקבל גט לעצמו התם הוא דגטו וידו באין כאחד דשחרורא דידיה הוא אבל לאחרינא לא. ואם לחשך אדם, באזניך להקשות ולומר הרי שנויה היא שאף מיד רבו שלו מקבלו לחברו, ששנינו אם היתה עוברה זכתה לו אלמא שפחה זו מקבלתו לצורך עוברה מיד רבה. ר' היא דאמר, בפרק השולח גט המשחרר חצי עבד קנה העבד אותו החצי וקסבר עובר ירך אמו, דלא תימא תרי גופי נינהו והוה ליה מקבל גט לחברו מיד רבו שלו אלא עובר ירך אמו והוה ליה כחצי גופיה. וליתה להא דר', אלא הלכתא כחכמים דאמרי המשחרר חצי עבדו לא קנה וכן האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה לא זכתה לו.
